בשבת לפני שבוע שלחה אלי בוואטסאפ סדרת תמונות משטרסבורג ומעיירות על דרך היין, חבל אלזס צרפת. המצב הבריאותי כבר הדרדר, אבל התעקשה לנסוע לשבוע עם גיסי וזוג חברים שלהם, כדי לחוות את אווירת חג המולד המושלג. וצירפה ברכה ליום הולדתי
חשבתי שנתבלבלה עליה דעתה, כי הרי כבר איחלה לי בטלפון ליום הולדתי שחל בנובמבר לפני חודש. היום עלה בדעתי לבדוק בלוח העברי ומסתבר שאת הברכה הנ"ל שלחה ב- כ"ב בכסלו - יום הולדתי העברי. אף פעם לא חגגנו במשפחה ימי הולדת בתאריך העברי. צמרמורת אחזה בי.
הם חזרו כשמצבה הורע היישר לאישפוז בארץ מיום חמישי, בבוקר כולל סופ"ש. ורק היום, יום ראשון, חג המולד, מנהלת המחלקה האונקולוגית הועילה לבקר אותה במיטתה ובישרה לה, ככה דוך, שאין יותר מה לעשות. הטיפול הביולוגי האחרון הופסק, כיוון שגרם לאי-ספיקת כליות ולעלייה בטסיות הדם, אשר מהווה סכנה לקרישי ולתסחיפי דם. בלחץ המשפחה, הגיע נפרולוג שבישר שמצבה כבר אינו מאפשר דיאליזה.
זה לא היה צריך לקרות, שני מומחים מוכרים בתחום שהמלצתי לה ולגיסי, כדי לקבל חוות דעת שנייה - המליצו שניהם על דרך טיפולית אחרת (שעל סמך הנתונים הרפואיים הגיונית יותר גם בעיניי). כמו כן שניהם גם ציינו שהטיפול הביולוגי האחרון ניתן לה ישר במינון מקסימלי, בעוד שמומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות אותו בהדרגה, תוך מעקב אחרי תפקודי הכליות, לפני שעולים למינון הבא. המינון הגבוה שניתן לה מלכתחילה, הרס לה כפי הנראה את הכליות.
אני תמיד כל כך כועס על כך שחולים סומכים על הרופא/ה המטפל שלהם (מומחה ככל שיהיה) ומתעלמים, לעיתים מטעמי נוחות, מטיפול אלטרנטיבי המומלץ על ידי מומחים אחרים... עד שכבר מאוחר מדי.
כבר נתקלתי בתופעה הזו במקרים רבים, אבל בשל תגובות לא נעימות כלפי, כבר הפסקתי לומר לאנשים את ספקותיי לגבי הגישה הטיפולית שהם עוברים ועל כך שאני חושב שיש גם דרכים אחרות, ולפעמים התוצאה הסופית מעידה לצערי בדיעבד על רשלנות רפואית פושעת של ממש. כך נראה גם המקרה שלנו כעת. אבל בעת גסיסתה, זה לא הזמן לפרוס וכאן את כל המידע המתועד שבידי, ושהובא אלי על ידי המשפחה רק לפני כשבועיים - מהרופאה המטפלת, ומכתבי חוות הדעת של שני האחרים משלושה בתי חולים שונים.
שיט, למה לא הראו לי את חוות הדעת האלו לפני חצי שנה, ארבעה חודשים ולפני חודשיים? כשעוד היה מה לעשות.
אתמול עוד אזרה כוחות וישבה עם המשפחה במרפסת החדר במחלקה. היום, חג המולד, חלושה אך צלולה לחלוטין, אספה את בעלה ושלושת הבנים השבורים מצער. ובאיזו גבורה ציינה בפניהם שערכה צוואה, שהיא מבקשת מהם למלא אותה כלשונה ושאר בקשות פרוצדורליות. צחקקה מאושר, כשהבנים הראו לה סרטונים אחרונים מהיום, מחמש הנכדות הקטנות שלה שמאחלים לה הבראה.
ולאחר שמתמחה פישלה בניקוז הנוזלים מחלל הבטן ופגעה אחר הצהריים בכלי דם גדול, (דבר שלא צריך לקרות), ושגרם להקאות דמיות. מנות דם ומנות טסיות דם שניתנו לה בשל כך בעירוי, העצימו את הכאבים לכאבים חזקים. נרדמה בשעות הערב המאוחרות עם טפטוף מתמיד של מורפיום במינון נמוך לווריד.
אני בספק רב אם "אחותי הקטנה" (בת 63 פחות 3 חודשים) עוד תהיה בין החיים בבוקר. ובעיקר כל כך קשה לי לקלוט ולהפנים 😢
כל כך דואג אני לאבי בן ה-94 שאיבד את אימי לפני כשלוש וחצי שנים ועתה צריך לקבור גם את הבת.
וכדברי איוב (פרק ז') גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי, אַדַּבְּרָהּ בְּצַר רוּחִי, אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי.
וְאֶשְׁמְעֶהָ...
27 דצמבר 2022
 |
| יהי זיכרה ברוך |