קוֹאָלִיצְיַת אָבְדָנָהּ הִצְבִּיעָה: צָרִיךְ לְהַדֵּק אֶת הַחֲגוֹרָה !
הנגזלים - העם היצרני ומשרתי המילואים
והגזלנים: משרדי ממשלה קיקיוניים של שום כלום וגזלני התקציב הקואליציוני שלא משרתים בצבא ולא עובדים - חוגגים עם כבוד השר גולדקנופף, רוקדים ושרים: נמות ולא נתגייס - "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם (לשכות הגיוס) אין אנו מתייצבים".
אז, האם כמו בשיר של שלום חנוך "הציבור מטומם ולכן הציבור ישלם"?
אני לא יודע אם הציבור מטומטם, אבל הוא בוודאות משלם :-(
השבמחקלא יודע אם הציבור מטוממטם אבל יש לו זיכרון קצר ובבחירות הבאות מגיש שוב את הלחי השניה לקבל עוד סטירה.
מחקיש כמה נורמות שכובלות אותנו וחוסמות אותנו מלהדק את החגורה. נתחיל מזה שאני מצפה לשמחה משפחתית וגם ארוחת חג. ברור שלא נהדק את החגורה כשמגיע הזמן לקנות מתנות. וגם לראיון עבודה ברור שנגיע עם חולצה שתעשה רושם טוב ולא משהו שנראה כמו חולצת התעמלות מהימים שלמדנו בבית ספר.
השבמחקכידוע, למרופדים בשומן - בתחילה, הידוק חגורה מכאיב פחות.
מחקלעניין סדרי עדיפויות, כבר הטיבה לומר לאה גולדברג - "רק שבעה ימים חגים בשנה ועמל ורעב כל היתר"...
והביביסטים - כל עוד נשמה בם, יד ביד עם המרקדים "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים" - ישירו כקדם "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים"...